גזר דין בתיק ת"פ 18116-01-10

הנאשם הורשע בארבע עבירות של סחר בסם מסוכן, במשקל כולל של 1.99 גרם סך הכל, בכך שבמספר מועדים, בעודו מבלה במועדונים שונים בתל-אביב, מכר סם מסוג קוקאין לסוכן משטרתי.

הנאשם הוכרז כסוחר סמים, במעמד הכרעת הדין.

טיעוני התביעה לעונש

לטענת המאשימה יש לזקוף לחובתו של הנאשם שהסחר בוצע כאשר בין הנאשם לסוכן לא קיים קשר חברי כלשהו, והמתווך בעסקאות הסמים ידע להפנות את הסוכן לנאשם כמי שמעורב בפעילות מסוג זו. הפצת הסם במועדונים היא בבחינת "רעה חולה", ועל כן על בית המשפט להטיל על הנאשם עונש חמור שיביע את שאט הנפש ממעשיו של הנאשם.

ב"כ המאשימה טען כי התביעה אינה מתעלמת מן העובדה שמדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, וגם מכך שבשני תסקירים שהתקבלו בעניינו מתואר הליך טיפולי חיובי בו נמצא הנאשם.

לפיכך עתרה המאשימה לעונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס, ופסילת רישיון, כמו גם חילוט הטלפון הנייד של הנאשם וזאת לאור הכרזתו כסוחר סמים.

ב"כ המאשימה הגיש פסיקה לבית המשפט בה הורשע הנאשם בארבע עבירות של סחר בסמים בהן השית בית המשפט 10 חודשי מאסר בפועל, בערעור לבית המשפט המחוזי נדחתה בקשתו של המערער להתחשב בשיקולי  של הנאשם, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של הנאשם בטענה כי חומרת מעשיו של הנאשם יוצרת צורך לענישה מרתיעה והולמת, יש לציין כי ברשות ערעור דחה בית המשפט העליון את בקשתו של הנאשם ונקבע כי בית המשפט לא חרג ממדיניות הענישה המקובלת ומכאן שלא ראה צורך בהתערבות נוספת.

ראיות ההגנה לעונש

ב"כ הנאשם תיארה את הנאשם כאדם נורמטיבי, איש משפחה עם שלושה ילדים, אשר זהו מעצרו הראשון, ללא עבר פלילי וללא תיקים פתוחים נוספים.

בהתייחסה לטענות המאשימה טענה ב"כ הנאשם שאין מדובר בסוחר סמים "רגיל", והציגה כראיה לכך את העובדה שמעולם לא החזיק הנאשם סם בעת כאשר נתבקש לספקו לסוכן, הסחר היה בכמויות מזעריות, ואין מדובר באדם המהווה חוליה מרכזית בשרשרת הפצת הסם,הנאשם עבד עד ליום מעצרו, כמפרנס עיקרי, ברשות שדות התעופה (הוצגו לי אישורים על כך), אולם נוכח מעצרו הושעה, לנאשם חובות בשווי של 575,000 ש"ח , מדובר במי שבשל מעצרו מצבו הכלכלי הוחמר קיצונית.

ב"כ הנאשם הפנתה לתסקירים החיוביים שהוגשו בעניינו של הנאשם, וטענה כי אף ששליחת סוחרים בעבירות קוקאין למאסר מבטאת את האינטרס הציבורי וההרתעתי אין בכך כדי לבטל את עיקרון הענישה האינדיבידואלית, במיוחד כשלא מדובר במי שמוגדר כמכור או בעל בעיות סמים.

הנאשם הודה וחסך מזמנו של בית המשפט, לקח אחריות על מעשיו, כל אלה יש בהם כדי להטות את הכף באיזון האינטרס הציבורי.

לאור כל האמור לעיל עתרה הסנגורית להטיל על הנאשם מאסר שירוצה בעבודות שירות שיהיה לטעמה יעיל משליחתו של הנאשם מאחורי סורג ובריח,  וכן  להטלת צו פיקוח של שירות המבחן למשך שנה, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם הגישה לבית המשפט אסופת פסיקה.

תסקירי שירות המבחן

בעניינו של הנאשם הוגשו שני תסקירים, הראשון בהם מחודש נובמבר 2010, מן התסקיר עולה כי מדובר בנאשם שבשל משבר אישי וכן הסתבכות כלכלית חלה התדרדרות במצבו הרגשי, שבאה לידי ביטוי בשימוש בסמים וכן קושי בהצבת גבולות והפעלת שיקול הדעת.

הנאשם התקשה לקחת אחריות על מעשיו בתחילה, אולם לאחר תהליך אותו עבר לקח אחריות לחלקו בעבירות נשוא כתב האישום, תוך הבנה ומודעות רבה יותר למעשיו. הנאשם הביע חרטתו בפני שירות המבחן, וכן ציין שהפיק לקח מביצוע העבירות והביע רצון לשקם את עצמו ומשפחתו.

נוכח חומרת העבירות נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו של הנאשם, כמו כן הפנה שירות המבחן לעובדה כי מדובר בנאשם ללא הרשעות קודמות, יציבות תעסוקתית לאורך השנים ואת היותו עצור בתנאי מעצר בית זה כעשרה חודשים.

בתסקיר משלים שהוגש בעניינו של הנאשם, מחודש דצמבר 2010, העריך שירות המבחן כי הנאשם אינו סובל מבעיית התמכרות לסמים.